מפגש עם מנהלי בתי ספר

החשיבות של בית הספר לא נעלמה מעיניה של קרן טראמפ. המתווה האסטרטגי של הקרן מצביע על בית הספר כרשת תמיכה חיונית להצמחת מצוינות בהוראה ובלמידה. בית ספר אפקטיבי, כך מציין המתווה, הוא זה שמפתח תפיסה פדגוגית המשותפת לכל בית הספר, מציב תמונת עתיד שאפתנית לתלמידים, מטמיע שגרות של ניהול וארגון המקדמות מצוינות וכלים פדגוגיים של הוראה קלינית.

למרות זאת, הקרן נמנעה עד כה מעבודה עם מנהלי בתי הספר. עיקר פעולתה מתרכז במורים והוראתם בכיתה. הגופים האקדמיים וארגוני החינוך שעמם הקרן משתפת פעולה מעדיפים לעבוד ישירות עם המורים. המורים מוזמנים על-ידם להשתתף בקהילות אזוריות שמתנהלות מחוץ לקמפוס בית הספר ובתהליכי חונכות וליווי שמתקיימים בין קירות הכיתה.

לכאורה, ניתן היה לצפות שמנהלי בתי הספר ייטלו תפקיד מרכזי בשותפויות שהקרן רוקמת עם הבעלויות של בתי הספר, ברשויות המקומיות, במחוזות וברשתות החינוך. אולם, גם בשותפויות אלו, מסיבות שיש ללמוד, המנהלים אינם ציר מרכזי – הם רק מתבקשים לאשר ולאפשר את השתתפות המורים בפעולות לפיתוח מקצועי שנעשות ברובן מחוץ לכתלי בית הספר.

כך יצא שכאשר הוכרז היעד הלאומי להרחבת מעגל המצוינות על-ידי משרד החינוך, מנהלי בתי הספר מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן. היעד הוטל מלמעלה, הקרקע המקצועית הוכשרה לקראתו, אך הם נותרו בתווך. מנהלים רבים נרתמו לנושא, אך חלקם הביעו התנגדות – היו שחששו שעדיפות לחינוך המדעי תבוא על חשבון תחומים אחרים, היו שלא הזדהו עם היעד, והיו שמחו על שלא שותפו בתהליך.