נשארים מעודכנים
לקבלת עדכונים על מחקרים, כנסים ועוד, הירשמו לניוזלטר של קרן טראמפ
לכאורה, חטיבת הביניים בישראל היא שלב לימודי מאוד 'נמדד': מבחני מיצ"ב מבפנים, מבחני טימס ופיז"ה מבחוץ, נתנו לאורך השנים תמונה מקיפה על מצב המערכת. בכל שיטה ובכל נקודה, התמונה שהתקבלה די דומה – ההישגים נמוכים, אך בעליה מתונה, והפערים גדולים.
מבחני מערכת הם חשובים. הם נערכים אחת למספר שנים ומשתתף בהם חלק מהתלמידים. הם מדווחים לאחר זמן רב יחסית, בחתכים רחבים של מגזר, אזור ובית ספר. פרסומם מעורר שיח ציבורי שיוצר דינמיקה של ביקורת ודחיפה לשינוי ושיפור.
אולם במבט עומק, מבחני המערכת אינם מספיקים: הם לא נועדו לשמש כלי עבודה שוטף למורים ותלמידים; הם לא אישיים ולכן לא מניעים תלמידים להשקיע ולהתמיד; הם בודקים היבטים ספציפיים ולא נותנים תמונה כוללת על מוכנות.
כמו כן, ישנם קשיים נוספים: מבחני המיצ"ב לא הותאמו להקבצות, תכנית הלימודים לא התאימה למסגרת המושגית של פיז"ה, אין מבחן אישי קובע בסוף הלימודים בחטיבת הביניים ועדיין אין למורים כלי אבחון פנימיים שמאפשרים להם לבדוק התקדמות ומוכנות. משבר קורונה גרם לדחייה של מבחני מפמ"ר ששימשו את בתי הספר בשיקולי השיבוץ למגמות ורמות לימוד.
כיצד ניתן לשלב כלי אבחון שיהיה בהלימה למסגרת המושגית של מחקר פיז"ה? מהי הדרך המתאימה להפעיל כלי שכזה, האם כחלק ממדיניות או באופן וולונטארי?
האם נחוץ בסוף חטיבת הביניים (סוף כיתה ט') כלי אבחון מוכנות אישי, שיבדוק מוכנות קוגניטיבית, מיומנויות למידה ומוכנות רגשית לקראת הלימודים בתיכון?
מהי הדרך ליצור הבחנה בין כלי אבחון לפי רמות הלימוד בחטיבת הביניים, כדי שיתאימו להקבצות השונות ולהבדל שבין כיתה רגילה לכיתת מצוינות?
מה מקומה ותפקידה של הקרן בתוך עולם המדידה והערכה, שבו פועלים גופים מקצועיים וגופי מדיניות שמובילים את התחום?
המלצה:
לקראת הדיון אנא קראו את חומרים הבאים
אלי אייזנברג /
חוקר מדיניות חינוך, לשעבר סמנכ"ל מו"פ של רשת אורט
מירב אריאל אטאלי /
פסיכומטריקאית ראשית, המרכז לטכנולוגיה חינוכית
מוטי טאובין /
אגף האסטרטגיה, משרד החינוך
אימאן עואדיה /
מנהלת תחום מבחנים בערבית, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך
אורנה לביא /
ראש מיזם 'הידאטה', כלי אבחון ברוח פיז"ה, המרכז לטכנולוגיה חינוכית
צור קרליץ /
ראש מדור פרויקטים מיוחדים, המרכז הארצי לבחינות והערכה
