מצוינות ככלי לצמצום פערים חברתיים

התפיסה המסורתית בישראל ל-'צמצום פערים' היא להשקיע בתלמידים עם הישגים נמוכים כדי שיגיעו לרף הבסיסי. לכן, המאמץ העיקרי בעשורים האחרונים היה לצמצם את החינוך המקצועי בפריפריה ולהתמקד בהבטחת זכאות לבגרות ובהרחבת הנגישות להשכלה גבוהה. מאמץ זה הניב פירות, אך לא שינה את תמונת הפערים. שוק העבודה הוצף באקדמאים וכיום הוא נותן עדיפות לבעלי תעודת בגרות איכותית ולבוגרי חוגים איכותיים באוניברסיטאות. שם המשחק השתנה מ-'זכאות' ל-'מצוינות'.

בפעילות עד כה לקידום המצוינות קרן טראמפ הייתה "עיוורת צבעים" – המתווה האסטרטגי שלה יוצא מנקודת הנחה שהפוטנציאל למצוינות אינו נחלתו של אזור, מגזר או מגדר. לכן הקרן מנגישה הוראה איכותית לכל תלמיד ותלמידה באשר הם, בנים ובנות, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, במרכז ובפריפריה. במבחן המעשה, בשנים האחרונות העלייה במצוינות צמחה בכל רחבי הארץ, בד בבד עם כך שממוצע ציון הגמר של הבוגרים נשמר.

אנו שומעים קולות אופטימיים מערים ומבתי ספר בפריפריה. במשך שנים לא הציעו לתלמידים מגמות של חמש יחידות במתמטיקה, פיזיקה וכימיה. הם סיפרו שלא חשבו שיהיה לכך ביקוש ושהתלמידים לא יוכלו לאתגר. הם התמקדו בהבטחת זכאות לתעודת בגרות והתקשו מאוד בגיוס מורים – לכן וויתרו לעצמם ולתלמידיהם. כעת, משהוכיחו שהם מסוגלים, 'עם האוכל בא התיאבון' והם פותחים מגמות מצוינות גם בתחומי-דעת נוספים.

עם זאת, זו עדיין אינה התמונה הכללית, משום שקיים מתאם גדול ומדאיג מאוד בין רמת לימודי המתמטיקה (3, 4, או 5 יחידות) ובין רמת ההשכלה של ההורים והמצב החברתי-כלכלי שלהם. מתאם זה הולך ומחריף בשל ההבדל העצום בנקודת הפתיחה בין המרכז לפריפריה. משום כך אנו שומעים גם קולות אחרים שאומרים שהצלחה בחמש יחידות פוגעת בתחומים אחרים, מעודדת הגירה מהפריפריה וגורמת בלי משים להיחלשות נוספת של יישובי הספר.