משוב על תפקוד הקרן

עם ייסודה של הקרן, ההחלטה הראשונה שקיבל צוות הקרן הייתה – לשים את יחסי העבודה עם שותפי התפקיד בעדיפות גבוהה. בשלב ראשון לא ידענו בדיוק מה זה אומר, משום שעדיין לא היו לנו שותפי תפקיד. אבל למדנו מניסיונם של אחרים שעבודה מול קרן פילנתרופית יכולה להיות מתישה ולסבול מחוסר כנות ואי התחשבות.

אמרנו לעצמנו שוב ושוב את המשפט שקרנות הנותנות מענקים אומרות לעצמן – 'ההצלחה שלנו קשורה בטבורה להצלחה של מקבלי המענקים והשותפים שלנו'. מאוד רצינו להגיע למצב שבו התחושה של שותפינו תהיה של שותפות ואחריות הדדית, ושירגישו שהמתווה האסטרטגי 'של הקרן' הוא של כולם ביחד. זה הרעיון העומד בבסיסה של פילנתרופיה שפועלת בשיטה של 'השפעה משותפת'.

חלמנו לרקום מערכות יחסים הנבנות על אמון. שאפנו למצב שבו אם מתגלה קושי בפרויקט, מיד נקבל טלפון ממקבל המענק שיספר עליו כדי להתייעץ. רצינו להיות מסוגלים לתת כתף ולעזור כשפרויקט נתקל בקיר. ידענו שכל תכנית תפגוש בסלעים ומסמרים במעלה הדרך. חששנו משותפים שיגידו לנו כל הזמן 'הכל בסדר' עד שכבר יהיה מאוחר מדי.

שמחנו מאוד לקבל את המשוב משותפינו על יחסינו בתום שלוש שנים, שהציב אותנו במקום הראשון מכל הקרנות במאגר של ה-Center for Effective Philanthropy. חששנו לעתיד משום שהחלטנו להגדיל את היקף תיק המענקים ולגייס חברים חדשים לצוות. חשבנו שבמצב זה מערכות היחסים בין השותפים שאותם התחלנו לרקום באמצעות פעולות של חיבור ורישות, תהיינה חשובות לא פחות.

מצד שני, כאשר שותפינו אמרו לנו ב-2014 שאין לנו כלל השפעה על השדה, על התחום ועל הארגונים שלהם, ליבנו התמלא בדאגה. הסברנו לעצמנו שזהו מחיר השקיפות הרבה של הנתונים ושל העובדה שבאמת הקרן טרם השפיעה. אבל כשהם המשיכו להגיד לנו את זה ב-2016 הבנו שעלינו לעשות מעשה. אמנם השפעתנו הציבורית נחשבת מאוד בעיניהם, אך עדיין לא על השדה ולא על הארגונים.